.מיסוי פלילי מע"מ: 7 חודשי מאסר בגין עבירות מס בענף האבטחה

בית המשפט גזר 7 חודשי מאסר בגין שימוש בחשבוניות פיקטיביות וציין כי הרשעה בתיק אחר על עבירות דומות ואותן השנים אינו מלמד כי הנאשם חזר לסורו אלא ביטוי להתנהלותו באותה תקופה.     

במסגרת תובענה להשבת מיסי ייבוא אשר הוגשה ע"י חברת ג'וניור קרטל בע"מ(להלן:"המשיבה") נגד רשות המכס (להלן:"המבקשת") קבע בית המשפט כי על המכס להשיב סך של 548,348 ₪ צמוד ונושא ריבית. כנגד החלטת בית המשפט הגישה המבקשת ערעור ובקשה לעיכוב ביצועו.

המבקשת טענה כי אם הסכום האמור יועבר למשיבה ייוצר חשש ממשי להשיב את המצב לקדמותו לנוכח מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה. טענות המבקשת נתמכו בתעודת עובד ציבור המעידה כי למשיבה חוב לרשות המיסים, ללא קשר לתיק זה, בסך של 929,925 ₪ עוד עולה מהתעודה שכנגד החברה הופעלו הליכי גבייה לפי פקודת המיסים והגבייה והוטלו שעבודים על רכבי החברה. מעבר לכך, התקבל אצל שלטונות המס עיקול של בנק הפועלים והתקבלה המחאת זכות של החברה לגורמים שונים וביניהם רשות המיסים. לטענת המבקשת, משנתקבלה הבקשה להמחאת זכות לגורמים שונים משמעות הדבר כי לא יוותרו בקופתה כספים. במצב דברים זה מאזן האינטרסים נוטה לטובתה וכי אם יתקבל ערעורה לא תוכל המשיבה להשיב את הכספים. אי השבת הכספים תגרום למבקשת ולקופה הציבורית נזק בלתי הפיך. לטענת המבקשת סיכויי הערעור טובים שכן טעה בית המשפט כשקבע שיש לצפות מהמכס להגן על ציבור היבואנים מפני קריסה כלכלית של סוכן המכס שהיבואנים העסיקו, שהובילה לאי תשלום מיסי יבוא. הקביעה לפיה רשות שלטונית המסדירה ומפקחת על עיסוק מסוים אחראית גם על הנזקים של הלקוח, הנובעים כתוצאה מקריסה כלכלית, מרחיקת לכת ומסירה מהציבור אחריות לבדיקה כלכלית של סוכן המכס.  

מנגד, המשיבה טענה כי המחתה את הסכום שהתקבל על פי פסק הדין למספר גורמים, לרבות 76% מהסכום למדינה וכן כיח היא עתידה לשלם את חובה למע"מ באמצעות כספי פסק הדין. עיכוב פסק הדין יגרום למצב בו המדינה חייבת כספים למבקשת ומן הצד השני המבקשת חייבת כספים למע"מ אשדוד אשר בגינם הוגש כתב אישום פלילי ומנהליה צפויים לגזר דין. לטענת המשיבה, המבקשת לא תפגע אם פסק הדין יקוים שכן מרבית הכספים הומחו לה. בנוסף, הגורמים להם הומחו תשלומים התחייבו להשיב למדינה את הסכומים שיקבלו במידה ובית המשפט העליון יקבע כי על המשיבה להשיב את הכספים וערעור המדינה יתקבל. לאור האמור, אין כל הצדקה לעכב את פסק הדין מה גם שסיכויי הערעור אינם גבוהים.

בית המשפט פסק:

בהתאם לתקנה 466 לסדר הדין האזרחי הגשת ערעור לא תעכב ביצוע החלטה שעליה מערערים. בעת בקשה לעיכוב ביצוע בית המשפט שוקל את סיכויי ההצלחה ואת היכולת להשיב את המצב לקדמותו אם יבוצע פסק הדין. כלל נוסף כפי שנקבע בפסיקה הינו שאין לעכב ביצוע פסק דין אם ניתן להבטיח את השבת הכספים למערער, במידה ויזכה. לגופו של עניין, בית המשפט ציין כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר ל76% מהסכום, אותם התחייבה המשיבה להעביר לשלטונות המס. במקרה זה, אין מקום וטעם לעכבו בידי המכס ויש להעבירו לשלטונות המס שלהם חבה המשיבה כספים. המחלוקת הינה באשר ל-24% אותם המחתה המשיבה לשלושה גורמים. שלושת הגורמים העבירו כתב התחייבות עצמית להחזרת הכספים באם יתקבל הערעור. בית המשפט דחה את טענת המדינה כי אין להסתפק בכתבי התחייבות ללא שועבד נכס בצידם. במסגרת מאזן אינטרסים בית המשפט מבצע איזון בין האינטרס של הזוכה להגשמת זכויותיו, כפי שנקבעו בפסק הדין, לבין האינטרס של המפסיד להגשת זכויותיו אם יזכה בערעור. בהתנגשות בין האינטרסים שמור מעמד בכורה לזוכה. המבקשת, על מנת להצליח בטענתה, הייתה צריכה להראות שמצבם הכלכלי של הגורמים הנמחים, לא יאפשר להם לעמוד בהתחייבויות עליהם חתמו. בית המשפט קבע כי מאזן האינטרסים נוטה לטובת המשיבה וכי הנזק שייגרם לה עקב אי תשלום הכספים שהיא חבה יהיה גדול יותר מהנזק שיגרם למדינה. למדינה לא יגרם נזק כלל והיא תקבל את כספה עם דרישתו מהנמחים.

בית המשפט קבע כי המבקשת לא הרימה את הנטל הנדרש להראות כי אם תמלא אחר פסק הדין לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו והורה כי 76% מהכספים יועברו לשלטונות המס בהתאם להנחיות המשיבה ו-24% מהסכום יועבר לשלושה גורמים בהתאם להנחיות המשיבה.

ת"א(מרכז) 1886-08-07+ ת"א 1906-08-07 מ"י נ'  ג'וניור קרטל בע"מ, ניתן ביום 25.12.11

.מכס ויבוא: דחיית בקשת המדינה לעיכוב ביצוע פסק דין שהורה על החזרת מיסי ייבוא

בית המשפט דחה בקשת מדינה לעיכוב ביצוע החזרת מיסי ייבוא וציין כי המדינה לא עמדה בנטל הנדרש כי אם תמלא אחר פסק הדין לא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו.  

במסגרת תובענה להשבת מיסי ייבוא אשר הוגשה ע"י חברת ג'וניור קרטל בע"מ  (להלן:"המשיבה") נגד רשות המכס (להלן:"המבקשת") קבע בית המשפט כי על המכס להשיב סך של 548,348 ₪ צמוד ונושא ריבית. כנגד החלטת בית המשפט הגישה המבקשת ערעור ובקשה לעיכוב ביצועו. 

המבקשת טענה כי אם הסכום האמור יועבר למשיבה ייוצר חשש ממשי להשיב את המצב לקדמותו לנוכח מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה. טענות המבקשת נתמכו בתעודת עובד ציבור המעידה כי למשיבה חוב לרשות המיסים, ללא קשר לתיק זה, בסך של 929,925 ₪ .עוד עולה מהתעודה כי כנגד החברה הופעלו הליכי גבייה לפי פקודת המיסים והגבייה והוטלו שעבודים על רכבי החברה. מעבר לכך, התקבל אצל שלטונות המס עיקול של בנק הפועלים והתקבלה המחאת זכות של החברה לגורמים שונים וביניהם רשות המיסים. לטענת המבקשת, משנתקבלה הבקשה להמחאת זכות לגורמים שונים משמעות הדבר כי לא יוותרו בקופתה כספים. במצב דברים זה מאזן האינטרסים נוטה לטובתה וכי אם יתקבל ערעורה לא תוכל המשיבה להשיב את הכספים. אי השבת הכספים תגרום למבקשת ולקופה הציבורית נזק בלתי הפיך. לטענת המבקשת סיכויי הערעור טובים שכן טעה בית המשפט כשקבע שיש לצפות מהמכס להגן על ציבור היבואנים מפני קריסה כלכלית של סוכן המכס שהיבואנים העסיקו, שהובילה לאי תשלום מיסי יבוא. הקביעה לפיה רשות שלטונית המסדירה ומפקחת על עיסוק מסוים אחראית גם על הנזקים של הלקוח, הנובעים כתוצאה מקריסה כלכלית, מרחיקת לכת ומסירה מהציבור אחריות לבדיקה כלכלית של סוכן המכס.  

מנגד, המשיבה טענה כי המחתה את הסכום שהתקבל על פי פסק הדין למספר גורמים, לרבות 76% מהסכום למדינה וכן כיח היא עתידה לשלם את חובה למע"מ באמצעות כספי פסק הדין. עיכוב פסק הדין יגרום למצב בו המדינה חייבת כספים למבקשת ומן הצד השני המבקשת חייבת כספים למע"מ אשדוד אשר בגינם הוגש כתב אישום פלילי ומנהליה צפויים לגזר דין. לטענת המשיבה, המבקשת לא תפגע אם פסק הדין יקוים שכן מרבית הכספים הומחו לה. בנוסף, הגורמים להם הומחו תשלומים התחייבו להשיב למדינה את הסכומים שיקבלו במידה ובית המשפט העליון יקבע כי על המשיבה להשיב את הכספים וערעור המדינה יתקבל. לאור האמור, אין כל הצדקה לעכב את פסק הדין מה גם שסיכויי הערעור אינם גבוהים.

בית המשפט פסק:

בהתאם לתקנה 466 לסדר הדין האזרחי הגשת ערעור לא תעכב ביצוע החלטה שעליה מערערים. בעת בקשה לעיכוב ביצוע בית המשפט שוקל את סיכויי ההצלחה ואת היכולת להשיב את המצב לקדמותו אם יבוצע פסק הדין. כלל נוסף כפי שנקבע בפסיקה הינו שאין לעכב ביצוע פסק דין אם ניתן להבטיח את השבת הכספים למערער, במידה ויזכה. לגופו של עניין, בית המשפט ציין כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר ל76% מהסכום, אותם התחייבה המשיבה להעביר לשלטונות המס. במקרה זה, אין מקום וטעם לעכבו בידי המכס ויש להעבירו לשלטונות המס שלהם חבה המשיבה כספים. המחלוקת הינה באשר ל-24% אותם המחתה המשיבה לשלושה גורמים. שלושת הגורמים העבירו כתב התחייבות עצמית להחזרת הכספים באם יתקבל הערעור. בית המשפט דחה את טענת המדינה כי אין להסתפק בכתבי התחייבות ללא שועבד נכס בצידם. במסגרת מאזן אינטרסים בית המשפט מבצע איזון בין האינטרס של הזוכה להגשמת זכויותיו, כפי שנקבעו בפסק הדין, לבין האינטרס של המפסיד להגשת זכויותיו אם יזכה בערעור. בהתנגשות בין האינטרסים שמור מעמד בכורה לזוכה. המבקשת, על מנת להצליח בטענתה, הייתה צריכה להראות שמצבם הכלכלי של הגורמים הנמחים, לא יאפשר להם לעמוד בהתחייבויות עליהם חתמו. בית המשפט קבע כי מאזן האינטרסים נוטה לטובת המשיבה וכי הנזק שייגרם לה עקב אי תשלום הכספים שהיא חבה יהיה גדול יותר מהנזק שיגרם למדינה. למדינה לא יגרם נזק כלל והיא תקבל את כספה עם דרישתו מהנמחים.
בית המשפט קבע כי המבקשת לא הרימה את הנטל הנדרש להראות כי אם תמלא אחר פסק הדין לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו והורה כי 76% מהכספים יועברו לשלטונות המס בהתאם להנחיות המשיבה ו-24% מהסכום יועבר לשלושה גורמים בהתאם להנחיות המשיבה.

 
ת"א(מרכז) 1886-08-07+ ת"א 1906-08-07 מ"י נ'  ג'וניור קרטל בע"מ, ניתן ביום 25.12.11

.מיסוי פלילי מס הכנסה: 20 חודשי מאסר לקבלן שיפוצים

בית המשפט גזר 20 חודשי מאסר בפועל על קבלן שיפוצים והדגיש את קביעת תסקיר המבחן כי הנאשם לא רואה עצמו אחראי לביצוע העבירות. 

כנגד מחמד עבאסי (להלן:"הנאשם"), קבלן שיפוצים, הוגש כתב אישום חמור ע"י פרקליטות מחוז ירושלים (להלן:"המאשימה") בגין ביצוע עבירות בניגוד לפקודת מס הכנסה (להלן:"הפקודה"). כעולה מכתב האישום, בין השנים 2006-2007 פעל הנאשם במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מיסים בדרך של מתן וקבלה של חשבוניות מס פיקטיביות וניהול הנהלת חשבונות כוזבת. הנאשם הגדיל שלא כדין את הוצאותיו המדווחות לרשות המס וסייע לאחרים להתחמק מתשלום מס. כמו כן, הנאשם גבה עמלה קבועה מן הגופים השונים שקיבלו וסיפקו לו את החשבוניות הפיקטיביות. כמפורט בכתב האישום, בשנים הרלבנטיות עברו תחת ידיו של הנאשם 147 חשבוניות פיקטיביות שסכום המס שהועלם בגינן עולה על 10 מיליון ₪. הנאשם הורשע עפ"י הודאתו ב-2 עבירות על פי סעיף 220(2) לפקודה, 2 עבירות על פי סעיף 220(4) לפקודה, 2 עבירות על פי סעיף 220(5) לפקודה ו- 2 עבירות על פי סעיף 216(4) לפקודה. במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים, וכחריג לעבירות מס, הוסכם כי הנאשם יישלח לקבלת תסקיר מבחן. 

המאשימה, במסגרת הטיעונים לעונש, ציינה את חומרתן של עבירות המס ואת התייחסות בית המשפט העליון בפסיקותיו לעבירות השתמטות. מדובר במספר רב של חשבוניות ובסכומים גדולים שהועלמו מרשויות המס. המאשימה הפנתה לעברו הפלילי של הנאשם ולתסקיר המבחן ממנו עולה כי הנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו. תסקיר המבחן יצא בהמלצה להטלת "עונש מוחשי ומציב גבולות עבורו". בנוסף, המאשימה הדגישה כי המחדלים בסך של כמיליון ₪ לא הוסרו ועתרה לעונש מאסר שלא יפחת משלוש שנים וקנס מרתיע, כמקובל בעבירות מסוג זה.
מנגד, ב"כ הנאשם תאר את הסתבכותו של הנאשם ואת נפילתו קורבן למעשיהם של אחרים שהשתמשו בו ובעסק שלו, בלי שהנאשם ראה רווח מהמעשים. כמו כן, הודגש מצבו הכלכלי הקשה, על רקע התמכרותו לסמים ואת הנזק שנגרם למשפחתו. מצבו הכלכלי של הנאשם מלמד כי הוא לא שדד את הקופה הציבורית, כנטען ע"י המאשימה, בעודו חסר כל. הנאשם התגבר על התמכרותו לאלכוהול וסמים וכיום הוא בעל משפחה. בנסיבות אלה, ב"כ הנאשם עתר לחרוג ממדיניות הענישה המקובלת,להתחשב במצבו של הנאשם ועתר לעונש פחות שירוצה בדרך של עבודות שירות.
 

בית המשפט פסק: 

בית המשפט ציין את עברו הפלילי של הנאשם ואת תסקיר שירות המבחן לפיו הנאשם אינו רואה עצמו אחראי לביצוע העבירות ולא רואה פסול חמור בהתנהגותו. המלצת התסקיר הינה הטלת עונש מוחשי על הנאשם. מדובר במעשים חמורים בכל היבט שנמשכו על פני תקופה של שנתיים בתחכום ובתכנון מוקדם. הנאשם הנפיק חשבוניות מס פיקטיביות וקבל חשבוניות מס פיקטיביות, במשך התקופה ונטל עמלה בשיעור קבוע מן הגופים והאנשים שעמם נהג להחליף חשבוניות פיקטיביות. בית המשפט קבע כי מדיניות הענישה מחייבת הטלת עונשי מאסר בכדי ליצור הרתעה, כאשר שיקולים אישיים נדחים אל מול האינטרס הציבורי.  בית המשפט שקל את השיקולים לחומרא ואי הסרת המחדל אל מול הודאת הנאשם ונסיבותיו הקשות וגזר עליו עונש מאסר בפועל של 20 חודשים ומאסר על תנאי. בית המשפט נמנע מהטלת קנס על הנאשם.

 
 
ת"פ (י-ם) 2225/09 מ"י פרקליטות מחוז י-ם נ' מחמד עבאס, ניתן ביום 19.12.11

.מיסוי אזרחי מע"מ: שומה לפי מספר פיתות

בית המשפט קבע כי אופן שיטת חישוב של מנהל מע"מ  בהתאם למספר הפיתות שנרכשו הוא מדויק והוא עמד בחובת ההצדקה.  

האחים מ.ר.ש. לוי בע"מ (להלן:"המערערת") הינה חנות לממכר פלאפל בירושלים. מנהל מע"מ ירושלים (להלן:"המשיב") קבע כי סכום המע"מ המגיע מהמערערת לשנים 2001-2005 הינו 209,850 ש"ח. המערערת הגישה השגה על קביעת המשיב אשר נדחתה בנימוק של אי סבירות בדיווחים ובתחשיבים שהוצגו במהלך ההשגה, אי סבירות בנתוני מלאי סחורות של סוף שנות המס, אי רישום של קניות ירקות בספרים, אי הצגת סרטי קופה רושמת ואי רישום תקבולים בקופה רושמת. באשר לאי פסילת הספרים, המשיב טען כי בדיקת המערערת לימדה בעליל כי ספריה אינם נכונים ורק בשל טעות שלו הספרים לא נפסלו. על החלטת המשיב הוגש ערעור. 

המערערת טענה כי יש לבטל את שומת המשיב מאחר ודוחותיה מדויקים ותואמים את המסמכים שעל פיהם נערכה הנהלת החשבונות של המערערת. כמו כן נטען כי ספריה לא נפסלו ועל פי התחשיבים התוצאות העסקיות שלה סבירות. לאור אי פסילת הספרים על המשיב מוטל הנטל להוכיח את היסוד לשומה.
בבסיס ראיות המשיב ביקורת שנערכה בחנות המערערת. ממצאי הביקורת לימדו כי רישום התקבולים אינו מתבצע כדין. בעקבות הביקורת נערכה בדיקה מקיפה והתברר כי הדו"חות מצביעים על מחזור נמוך מאוד והתוצאה העסקית הינה הפסדים בלבד, דבר שאינו סביר. כמו כן, על פי כמות הפיתות והחומוס שרכש העסק עלתה המסקנה שהמחזור אינו סביר. המשיב גם טען כי לא נרשמה קנית ירקות ובדיקת ספרי המלאי הדגימה חוסר סבירות . לשיטת המשיב, השומה נבנתה על יסוד כמות הפיתות שרכש העסק, כהולם את העובדה שמדובר בעסק שעיקר פעילותו מכירת פלאפל. חיזוק לחישוב השומה ניתן ללמוד גם מכמות השקיות שנמכרו ע"י המערערת. יתרה מזו, המשיב הדגיש כי המערערת לא הגישה סרטי קופה על דרישותיו הרבות.

מנגד, המערערת הוסיפה על טענותיה בהשגה כי שיקולים של ניהול כושל של חסרי השכלה, מצב כלכלי קשה, צריכה עצמית, מכת עכברים ונזק שנגרם לחלק מהמזון. כמו כן, לא נלקח  בחשבון מלאי הפתיחה בחישובים ובתוצאה אי הסבירות. עוד נטען כי לא נעשתה השוואה לחנויות פלאפל אחרות והשומה נעשתה על סמך ביקורת אחת. לעניין הדרישה להמצאת סרטי קופה נטען כי כל החומר, לרבות סרטי הקופה, הועברו למס הכנס, עפ"י דרישתם.

בית המשפט פסק:

בית המשפט ציין כי טענת המערערת כי חישובי המשיב נעשו על פי ביקורת אחת אינה מדויקת. ממצאי הביקורת הובילו לביצוע בדיקה מקיפה של הספרים אשר הביאה למסקנת אי הסבירות. בית המשפט קיבל את טענת המערערת בהקשר למלאי ומצא טעם לפגם בכך שלא נבדקו יתרות הפתיחה. יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי היקף הרכישה הגדול נראה תמוה, גם בהתחשב בטענת המערערת כי נעשה מטעמים כלכליים והשגת מחירים נמוכים. טענת הרכישה הגדולה מלמדת על קניה מיותרת ובלתי סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם טענת מכת העכברים שפגעה במזון. על אף הקושי שהתעורר בספירת המלאי, בית המשפט קבע כי הבדיקה הכוללת שנערכה הייתה ראויה. רישום לא הולם של הכספים המתקבלים וקופה רושמת בעייתית מובילה למסקנה שהמשיב רשאי, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 77 לחוק מע"מ, לערוך שומה לפי מיטב השפיטה. נקודת המוצא שנבחרה ע"י המשיב לפי מספר הפיתות הינה טובה. מספר הפיתות הנרכשות נלקחו מחשבוניות המערערת ואין מדובר במספר אשר בגדר "הערכה". באשר למכת העכברים עבודות הפיתוח באזור, בית המשפט קיבל את עמדת המשיב כי לא הובאה כל ראיה קונקרטית לעניין הפגעים והתקשה לקבל כי מדובר במכות שנמשכו 5 שנים. יתר על כן, הנתון של קניית הפיתות יש בו לנטרל השפעות מעין אלו, ככל שמדובר בהיבט של פגיעה ברכיבי מזון מונחים. קניית פיתות טריות באופן שוטף מספר פעמים ביום משקפת תמונת אמת מאחר ונרכשו לצורך מכירה באופן שוטף ומדוד. בהתחשב במהותו של נתון קונקרטי זה, מתגמד משקל הטענות הכלליות שהעלתה המערערת.
לאור האמור, בית המשפט קבע כי התמונה המתקבלת מהחישוב היא מדויקת וכי המשיב עמד בחובת ההצדקה. הערעור נדחה.

 
עמ(י-ם) 5060/06 האחים מ.ר.ש לוי בע"מ נ' מנהל מע"מ, ניתן ביום 20.12.11

.חדשות ועדכונים

לחדשות ועדכונים נוספים לחץ כאן