width=1
width=25
   יום ראשון 22 אפריל 2012
   גיליון מספר 33

width=1
   סקירה מקצועית בענייני:
עבירות מס /   
עבירות כלכליות /   
איסור הלבנת הון /   
מיסים /   
בניגוד לחוק/
/
בעריכת: עמית בר - טוב, עו"ד | בתרון בר-טוב, משרד עורכי דין
/

רח' הברזל 3 | קומה 5 | רמת החייל | ת"א 69710 | טל': 03-6449490 | פקס: 03-6440510
למקרים דחופים: 054-4423250 | bitbar@zahav.net.il | http://www.bit-bar.co.il

בגיליון זה:/
.מיסוי פלילי מע"מ: 9 חודשי מאסר בגין עבירות מס של הנפקת חשבוניות פיקטיביות /
.הלבנת הון: עיכוב ביצוע תשלום של עיצום כספי /
.מיסוי אזרחי מס הכנסה: היקף הפטור ממס הכנסה מיגיעה אישית /
.פקודת המיסים(גביה): פגם בהתנהלות עיריית בני ברק בגביית חוב /
.חדשות ועדכונים  /

.מיסוי פלילי מע"מ: 9 חודשי מאסר בגין עבירות מס של הנפקת חשבוניות פיקטיביות

 בית המשפט, בעת גזר הדין, התחשב במצבו הכלכלי של הנאשם ונמנע מהטלת קנס כספי. 

 

כנגד חזמא הובלות ופיתוח 2005 בע"מ (להלן:"הנאשמת") ואברהים עבאסי (להלן:"הנאשם") הוגש כתב אישום בגין עבירות מס ע"י הלשכה המשפטית לאגף המכס והמע"מ (להלן:"המאשימה) .  כתב האישום כלל הנפקת חשבוניות פיקטיביות וניכוי תשומות בניגוד לחוק. עפ"י האישום הראשון הוציאה הנאשמת, סמוך לחודשים מאי-אוקטובר 2005 באמצעות הנאשם 14 חשבוניות מס לעוסקים שונים בסך של 4,143,515 ₪ אשר סך המע"מ בהן הינו 596,457 ₪. הנאשמים לא ביצעו עסקאות עם העוסקים ולא התחייבה לבצע את העסקאות בגינן הוצאו החשבוניות. האישום השני מייחס לנאשמת הגשת דוחות תקופתיים באמצעות הנאשם, בתקופה בין מאי-אוקטובר 2005 בהן ניכתה מס תשומות בסך 139,349 ₪ על סמך חשבוניות אשר אינן מהוות מסמך כחוק. הנאשמים לא ביצעו עסקאות עם החברות נשוא החשבוניות ועשו זאת במטרה להתחמק מתשלום מס. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשמים יודו בעבודות כתב אישום מתוקן והמאשימה תעתור ל-10 חודשי מאסר בפועל,תסכים לתסקיר, מאסר על תנאי וקנס סמלי ואילו ההגנה חופשייה בטיעוניה. 

ב"כ המאשימה, במסגרת טיעונים לעונש, ציינה כי עבירות השימוש בחשבוניות פיקטיביות הפכו למכת מדינה בשל הקלות לביצוען והקושי לגלותן. מגמת ההחמרה המשמעותית בפסיקה בעבירות אלו מתבטאת בהטלת עונשי מאסר ממושכים וקנסות מרתיעים. בעניינו, מסכום המחדל בסך 740,000 ₪ שנגזל מהקופה הציבורית לא הוחזר שקל והמחדל לא הוסר. ב"כ המאשימה ציינה כי הסדר הטיעון מקל עם הנאשם לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם ואין מקום להתחשבות מעבר לכך.
כעולה מתסקיר שירות המבחן הנאשם התקשה לשתף פעולה ולמסור אינפורמציה מלאה והשירות נאלץ להיעזר בבנו של הנאשם ובאישורים רפואיים. הנאשם עבר תאונת עבודה קשה ומצבו רפואי קשה והוא מטופל טיפול פסיכיאטרי. ביחס לעבירות, הנאשם התקשה לקחת אחריות למעורבותו ובנסיבות אלו שירות המבחן לא בהמלצה טיפולית.

ב"כ הנאשם ביקש לא להחמיר עם הנאשם וציין את הודייתו וחיסכון בזמן שיפוטי. כמו כן, לטענתו הנאשם נפל קורבן למניפולציות שביצע רואה החשבון וכי הנאשם לא מסוגל למידת התחכום הנדרשת לביצוע עבירות אלו. בנוסף, הנאשם הבין את חומרת העבירות ולקח עליהן אחריות מלאה. כמו כן, ב"כ הנאשם הדגיש כי הנאשם עבר תאונת דרכים קשה בעקבותיה איבד את ביטחונו העצמי והוא בטיפול פסיכיאטרי. ב"כ הנאשם הציגה פסיקה מקלה בעבירות דומות ועתרה להטלת עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.

בית המשפט פסק:
בית המשפט ציין כי מדובר בשרשרת עבירות מס פיקטיביות שלא שיקפו עסקאות, תוך גזילת הציבור. מדובר בסכומים גבוהים ובעבירות שהן מכת מדינה ומחייבות ענישה מרתיעה ומשמעותית. טענת הנאשם כי נפל למניפולציות אינה יכולה לעמוד שכן חתם על מסמכים בלי לברר, לכל היותר עצם את עיניו. כמו כן, מהתסקיר עולה כי על אף שהודה במיוחס לו, הוא לקח אחריות על מעשיו וראה עצמו קורבן. מאידך, בית המשפט לקח בחשבון את הודיית הנאשם, חיסכון זמן שיפוטי והתאונה הקשה שעבר. לדעת בית המשפט הסדר הטיעון מביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם.

לאחר ששקל את כל השיקולים גזר בית המשפט על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל ולאור מצבו הכלכלי הקשה נמנע מהטלת קנס.

 
ת"פ(י-ם) 4070/09 מ"י לשכה משפטית לאגף המכס והמע"מ נ' עבאסי ואח', ניתן ביום 25.03.12


.הלבנת הון: עיכוב ביצוע תשלום של עיצום כספי

 

 בית המשפט ציין כי הכלל הינו שאין בהגשת ערעור כדי לעכב תשלום של עיצום כספי ובחן האם מתקיימות נסיבות מיוחדות לכדי סטייה מהכלל. 

 

חברת צ'יינג הכיכר בע"מ (להלן:"המבקשת") הינה חברה אשר נותנת שירותי מטבע. בתאריך 22.01.12 החליטה הוועדה להטלת עיצום כספי (להלן:"המשיבה") להטיל על המבקשת עיצום כספי בסך 700,000 ₪. המשיבה התבססה בהחלטה על ממצאי ביקורת שהונח בפנייה, לפיו הפרה המבקשת את הוראות החוק ואת הוראות צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע (להלן:"הצו"). המבקשת, במאות מקרים, לא דיווחה על עסקאות חייבות בדיווח, נמנעה מדיווחים חודשיים, נמנעה מרישום פרטים מזהים של מקבל השירות והפרה את חובות הדיווח המוטלות עלייה כנותנת שירותי מטבע בכך שלא דיווחה על עסקאות החשודות כי נעשו באופן שנועד לעקוף את הדיווח. המשיבה הביאה בחשבון את היקפן הכספי של העבירות, התמשכותן ואת העובדה כי נעשו באופן שיטתי. כך גם נלקח בחשבון  כי מדובר בהפרה ראשונה של המבקשת, בוצעו צעדים לתיקון הליקויים וכן שיתוף הפעולה עם גורמי האכיפה. המשיבה הטילה על המבקשת עיצום כספי בסך 700,000 ₪. המבקשת הגישה ערעור על החלטת המשיבה וביקשה לעכב העיצום הכספי עד להחלטה בערעור. 

בית המשפט פסק:
הכלל הבסיסי הוא, כי בעצם הגשת ערעור אין בה כדי לעכב את תשלום העיצום. עיכוב הביצוע הוא חריג לכלל, כאשר על מי שמבקש לעכב את הביצוע הנטל להוכיח כי סיכויי הצלחתו בערעור טובים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו וכי אם בסופו של יום יתקבל ערעורו יקשה עליו להשיב את מצב לקדמותו.

טענתה המרכזית של המבקשת היא כי החלטת המשיבה לוקה בחוסר מידתיות נוכח התעלמותה מהיקפם המצומצם של עסקי המבקשת ומחוסר פרופורציות שבין שיור העיצום שהוטל לבין רווחיה השנתיים, הקטנים פי עשרים משיעור העיצום. בנוסף, טוענת המבקשת כי החלטת המשיבה לוקה באפליה נוכח עיצומים שהוטלו במקרים אחרים בהיקפים גדולים יותר. במסגרת הערעור טענה המבקשת גם כי נפלו פגמים בהתנהלות המשיבה, לא הופעלו אמות המידה הדרושות וכן את נסיבותיהם האישיות של בעלי המבקשת.

המשיבה קבעה כי המבקשת הפרה את החובות המוטלות עלייה על פי חוק, במספר רב של מקרים, באופנים שונים ולאורך זמן. עיון בטענות המבקשת מגלה כי אלה מכוונות בעיקרן כלפי שיעורו של העיצום הכספי ולא לגופן של חלק גדול מן ההפרות.

בית המשפט ציין, מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, כי העדרה של מחלוקת של ממש לעניין עצם קיומן של חלק גדול מההפרות משליכים על סיכויי הערעור, גם בכל הנוגע לשיעורו של העיצום שהוטל. לקביעה זו הוסיף בית המשפט את העובדה כי כאשר התשלום נעשה לטובת המדינה לא מתקיים החשש שהמבקשת לא תוכל לגבות בחזרה את כספה.

המבקשת אף טענה כי במידה ולא יעוכב הביצוע הדבר יסב לה "נזק כלכלי עצום ובלתי הדיר" ויטיל צל כבד של סכנה על המשך קיומה הכלכלי. בית המשפט ציין כי, ככלל, מצבו הכלכלי של המערער אינו מהווה שיקול במסגרת הדיון בבקשה לעיכוב ביצועו של חיוב כספי. גם אם בית משפט יסטה מכלל זה, הרי שיהיה נכון לסטות רק בנסיבות חריגות ביותר ובעלות חומרה מיוחדת. המבקשת לא הצביעה על נסיבות חריגות ויוצאות דופן ולא הניחה תשתית עובדתית ראויה לתמיכה בטענותיה. נפסק כי "מערער המבקש שבית משפט יעכב ביצוע של חיוב כספי שהוטל עליו בשל נסיבה מיוחדת, אינו יוצא ידי חובה בהפרחת טענות לאוויר בדבר ההשלכות של ביצוע פסק דין לגביו".

 
בית המשפט דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע התשלום.

 
עש"א(ב"ש) 47023-02-12 צ'יינג הכיכר בע"מ נ' פיני שחר יו"ר הוועדה להטלת עיצום כספי, ניתן ביום 04.04.12


.מיסוי אזרחי מס הכנסה: היקף הפטור ממס הכנסה מיגיעה אישית

 בית המשפט בחן האם המערערת עומדת במבחן היגיעה האישית לצורך קבלת פטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה. 

 

בשנת 1966 שכרה עליזה מנסור (להלן:"המערערת") ובעלה חנות בעיר לוד והפעילו קיוסק (להלן:"העסק"). בשנת 1986 נפטר בעלה של המערערת ומאז נוהל העסק ע"י המערערת אשר דיווחה על הכנסותיה לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה (להלן:"הפקודה"). בשנת 1995 הורע מצבה הבריאותי של המערערת והיא נזקקה לטיפולים רפואיים. כתוצאה ממצבה הצטמצמה פעילותה ומעורבותה בעסק . בתאריך 29.5.95 הוכרה המערערת כנכה בשיעור של 90.03% לצמיתות לצורכי הפקודה ובהתאם דיווחה על הכנסותיה כהכנסות פטורות ממס לפי הוראת סעיף 9(5) לפקודה.

פקיד שומה רמלה (להלן:"המשיב") קבע למערערת שומות לשנים 2000-2003, בציינו כי העסק מופעל ע"י בנה של המערערת ולפיכך הכנסותיה לא נבעו מיגיעה אישית ואין היא זכאית לפטור. על השומות שהוצאו הוגש ערעור לבית המשפט.
לטענת המערערת היא הפעילה את העסק שנים רבות ועם פטירת בעלה היא ניהלה את העסק בסיוע ילדיה. בתקופה זו הכניסה המערערת לעסק פעילות מפעל הפיס. בסמוך לשנת 1995 החמיר מצבה הבריאותי ובשנים 2000-2003 הצטמצמה נוכחותה בעסק. בתקופה זו העסיקה המערערת שני עובדים בהם בנה רונן (להלן:"רונן"). באותה תקופה השתתפה המערערת בקורסי הדרכה של מפעל הפיס, הייתה מעורבת בכל ההתקשרויות עם ספקים ושילמה להם מחשבונה ונטלה על עצמה את כל הסיכויים והסיכונים בהפעלת העסק. לאור האמור, מתקיימת דרישת היגיעה אישית הקבועה בסעיף 9(5) לפקודה לצורך פטור. בנוסף, המערערת טענה כי לאור תיקון הגדרת המונח "הכנסה מיגיעה אישית" בקשר עם השכרת נכס, יש לפרש את המונח באופן רחב ולקבוע כי מקום שהמחוקק ראה לנכון לפטור ממס הכנסה פאסיבית מדמי שכירות, קל וחומר שהתכוון לפטור הכנסה פאסיבית מעסק שבבעלות נישום. לטענתה, אין לדרוש מעורבות ופעילות אינדיבידואלית של נישום בעסק כדי לקבוע שהכנסתו הינה מיגיעה אישית.

בית המשפט פסק:
סעיף 9(5) לפקודה קובע את הפטורים ממס להכנסה מיגיעה אישית של נכה. סעיף 1 לפקודה מגדיר את המונח "הכנסה יגיעה אישית" באופן של ציון חלופות המרבות את המונח ללא הגדרה. ההלכה הקובעת לעניין זה נקבעה בע"א 631/79 אידר נגד פקיד שומה ירושלים (פורסם בנבו), שם קבע השופט ברק כי "כדי ליהנות מהפטור צריך הנישום להראות יגיעה אישית משלו, דהיינו, פעילות אינדיבידואלית של ממש, שהביאה לצמיחת הכנסה".

מבחן היגיעה האישית הינו מבחן כמותי ואיכותי ויש לבחון את מכלול הפעילות והמעורבות של הנישום ולבחון האם פעולות אלו תרמו לצמיחת הכנסה. בית המשפט, לאחר ששמע את כל הראיות, קבע כי המערערת  עמדה בנטל והוכיחה כי הכנסתה מהעסק בשנים 2000-2003 הינה הכנסה מיגיעה אישית. עוד נקבע כי לא מדובר בתכנון מס שמטרתו התחמקות מתשלום מס, באופן שאינו לגיטימי.

בית המשפט קיבל את הערעור ודחה את טענות המשיב.

 
עמ"ה(ת"א) 1179/05 עליזה מנסור נ' פקיד שומה רמלה, ניתן ביום 04.04.12

 


.פקודת המיסים(גביה): פגם בהתנהלות עיריית בני ברק בגביית חוב

 במסגרת תביעה כספית נגד עיריית בני ברק בית המשפט בחן את התנהלותה בהליכי הגבייה והוצאת מיטלטלין. 

 

כנגד עירית בני ברק (להלן:"הנתבעת") הוגשה ע"י יעקב נתנאל (להלן:"התובע") תביעה כספית לפיצויים בסך 30,000 ₪. עיקרי התביעה מתבססים על הליך של הוצאת מיטלטלין אשר נקטה בו הנתבעת בביתו של התובע בגין חובו של בנו הבגיר (להלן:"החייב").

לחייב חוב בסך 856 ₪ לנתבעת בגין אי תשלום דו"ח חנייה מיום 22.10.09 בסך 100₪. בתאריך 26.01.12 נשלח מטעם הנתבעת גובה מס לביתו של התובע כאשר באותה עת שהתה בבית אשתו של התובע בלבד (להלן:"הגובה"). במהלך דין ודברים שהתנהל בטלפון בין התובע לגובה, הובהר לגובה כי החייב אינו מתגורר בבית הוריו אלא בישיבה. על אף האמור, הגובה ביצע הליך של הוצאת מיטלטלין מעוקלים והוציא את מכשיר הטלוויזיה. התובע הגיש לבית המשפט בקשה לסעד זמני המורה על השבת הטלוויזיה וכן צו האוסר נקיטת הליכים כנגד התובע בגין חובות החייב. הנתבעת השיבה לתובע את הטלוויזיה והודיעה כי לא תנקוט בהליכים עד להכרעה ע"י בית המשפט.

התובע טען כי ישנן נורמות מחייבות בביצוע צו של הליך גבייה והוצאת מיטלטלין, לפיהן כאשר מוכח שהמיטלטלין אינו של החייב אסור לבצע את הצו. כמו כן, נטען כי הגובה לא מסר את פרטיו, לא הציג תעודת הסמכה, לא ביצע את הצו בליווי שוטר ועשה זאת תוך הפחדת אשת התובע ששהתה בביתה באותה העת. כמו כן, התובע ציין כי הגובה הפר את החובה המוטלת עליו לרשום בדו"ח העיקול את הטענות הנשמעות בעת הליך העיקול וההוצאה וכי לנציג הנתבעת אסור לבצע הליך גביה מעל לסכום החוב. לטענת התובע  הטלוויזיה עולה עשרות מונים מגובה החוב הנטען.
מנגד, הנתבעת טענה כי נשלח מכתב דרישה בדואר רשום לכתובת החייב שהינה כתובת התובע. משלא שולם הדו"ח ו/או לא הוגשה בקשה לביטול הודעת התשלום וחלף המועד החוקי לעשות כן, המשיכה לפעול לגבייתו. עוד טענה הנתבעת כי נשלחו דרישות תשלום נוספות ולאור התעלמות החייב בוצעו ההליכים. בנוסף, גם התובע לא טען נגד דו"ח החנייה ועיקול המיטלטלין ברישום על מנת למנוע את פעולת הליך ההוצאה. הנתבעת אף ציינה כי לא הוצג בפני הגובה פסק דין הצהרתי כי תכולת הבית היא בבעלות התובע.

בית המשפט פסק:
בית המשפט קבע כי התובע ואשתו אינם חייבים לנתבעת את החוב. בית המשפט הדגיש כי במקרה זה הוראות הדין על ההליך הגבייה הן הוראות פקודת המיסים (גבייה)(להלן:"הפקודה"). שליחת דרישת התשלום לכתובת החייב על פי מרשם האוכלוסין נעשתה כדין ע"י הנתבעת. סעיף 4 לפקודה מאפשר מתן כתב הרשאה לגובה מיסים לצורך גביית התשלום ותפיסתם ומכירתם של נכסי מיטלטלין. בית המשפט קבע כי במקרה זה כתב ההרשאה פגום באופן יסודי שכן צוין רק שמו הפרטי של הגובה ללא כל ציון מזהה אחר. יתרה מכך, גם התנהלות הגובה בסירובו למסור פרטים מזהים הינה תמוהה ולא נהירה. חובת ההזדהות הינה חובה בסיסית של מבצע הליך עפ"י דין. עוד קבע בית המשפט כי העובדה שהגובה לא העלה את טענות התובע על דו"ח העיקול מלמדת על התנהלות פגומה. בית המשפט ציין כי פועל יוצא של הרשאה שלא כדין הינה כי הליך העיקול וההוצאה פסול ובטל.

בית המשפט התייחס גם לסוגית נקיטת הליכים כנגד החייב בחצרי צד ג'. נקבע כי אם החייב לא נמצא בעת העיקול יש לציין זאת מפורשות על גבי הדו"ח. בנוסף, בית המשפט לא שוכנע שניתן לעקל מיטלטלין שנמצאו ללא רישום "הערת אזהרה" על גבי הדו"ח מאחר וקיים ספק בבעלות החייב במיטלטלין. על הגובה היה להביא לידיעת הממונים עליו את טענות התובע על מנת שישקלו את הצעדים כיצד יש לנקוט. בית המשפט דחה את טענת הנתבעת כי לא הוצג פסק דין הצהרתי על הבעלות במיטלטלין והדגיש כי "לא יעלה על הדעת כי אדם יאלץ להמציא פסק דין הצהרתי על המיטלטלין בביתו אך ורק עקב חוב כה נמוך של בנו הבגיר".

על אף הפגמים בהתנהלות הנתבעת, בית המשפט קבע כי לתובע אשם תורם. התובע ידע על מכתבי הדרישה וידע כי הנתבעת עלולה לבצע הליך עיקול אולם לא עשה דבר למזער את הנזק. על התובע מוטלת החובה להקטין את נזקו אולם הוא בחר "לשבת על הגדר" וכן יש לייחס לו אשם תורם בחלק מהנזקים.

בית המשפט קבע כי היה פגם בהתנהלות הנתבעת בשלב הוצאת כתב ההרשאה ובעת הוצאת המיטלטלין ולקח בחשבון את האשם התורם של התובע. לאחר ששקל את השיקולים פסק לטובת התובע הוצאות בסך 5,000 ₪.

 
ת"א(ת"א) 3743-02-12 נתנאל נ' עיריית בני ברק, ניתן ביום 26.03.12 

 


.חדשות ועדכונים

 

לחדשות ועדכונים נוספים לחץ כאן

 

 



מסמך זה נועד למתן אינפורמציה בלבד, הוא אינו מהווה חוו"ד ,סקירת הדין הרלבטי, ייעוץ משפטי ואינו תחליף לייעוץ משפטי שניתן על ידי עו"ד.
/
משרד בתרון, בר-טוב | רח' הברזל 3 | קומה 5 | רמת החייל | ת"א 69710 | טל': 03-6449490 | פקס: 03-6440510
/
למקרים דחופים: 054-4423250 | bitbar@zahav.net.il | www.bit-bar.co.il
/
כל הזכויות שמורות למשרד בתרון, בר-טוב.

הדפסה